ורה פרנסס ברייס סלומונס (1969-1888) הייתה נצר למשפחת אצולה יהודית באנגליה ונכדת אחיו של סר דיוויד סלומונס, ראש עיריית לונדון וחבר פרלמנט. משנת 1925 ועד מותה פעלה גב' סלומונס רבות למען ארץ-ישראל ואחר-כך למען מדינת ישראל. בין השאר בנתה מעונות לקשישים ושיכוני עולים, תרמה לאוניברסיטאות ולמוסדות סוציאליים למיניהם – תמיד ללא הבחנה וללא הפליה בין עמים ובין עדות. גולת הכותרת של עבודתה הייתה טיפוח הבנה הדדית בין יהודים וערבים. על ידי חיזוק ההכרה וההערכה למורשת התרבויות של האסלאם ביקשה גב' סלומונס להקהות את האיבה בין שני העמים.
גב' סלומונס הייתה תלמידתו של פרופ' מאיר בחוג לאמנות ולארכאולוגיה של האסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימים גם ידידה נאמנה. עם מותו בשנת 1959 הקימה מוזאון לזכרו ולתפארת הנושא שבו עסק. אחד האולמות הוקדש לזכר משפחתה, ובו אוסף השעונים המרשים של אביה, סר דיוויד ליונל סלומונס.
פרופ' ליאון אריה מאיר (1959-1895) היה נצר לשושלת רבנים שחיו ופעלו בדרום-מזרח גליציה. ב-1913 בא לווינה ללמוד לשונות שמיות ותולדות האמנות, ולימים השלים את השכלתו וחוק לימודיו בברלין, בשנת 1921 עלה לארץ-ישראל והגשים בה את חלום חייו – חקר הארכאולוגיה והאמנות של המזרח התיכון.
ב-1925 הוקם המכון למדעי המזרח של האוניברסיטה העברית, ופרופ' מאיר התמנה למרצה באמנות ובארכאולוגיה של המזרח התיכון. בשנים 1945-1933 שימש בתפקיד רקטור האוניברסיטה. במסגרת עבודתו חקר את ממצאי החפירות בירושלים וסביבתה, בהם כתובות-קברים יהודיות ושרידים אפיגרפיים אחרים. עם פרופ' אליעזר ליפא סוקניק חשף פרופ' מאיר את שרידי החומה השלישית של ירושלים העתיקה, ובשנית 1932-1925 פרסם דו"חות ומאמרים בארכאולוגיה, בנומיסמטיקה, באפיגרפיה ובאמנות. ב-1933 קנה את עולמו כשפרסם את מחקריו על שלטי-יוחסין באסלאם ועל אמנים באסלאם.
לאחר מותו הוענק לו פרס ישראל לשנת תשי"ט. בעת הטקס ציינו השופטים את תרומתו לחקר התרבות החומרית של האסלאם, שלא התמצתה בארכאולוגיה ובאמנות בלבד, אלא הקיפה את תחומי ההיסטוריה והחברה.
התמסרותו של פרופ' מאיר לחקר אמנות האסלאם נבעה מהכרתו העמוקה בסגולותיה של התרבות האסלאמית בכלל. הצגתה בפני הציבור בישראל, כך האמין, תתרום לקירוב לבבות בין יהודים וערבים.
פרופ' ריצ'רד אטינגהאוזן (1979-1906), גדול חוקרי אמנות האסלאם מן המכון לאמנויות יפות באוניברסיטת ניו-יורק, הוא שהופקד על רכישת אוסף האמנות האסלאמית עבור המוזאון.
במשך כ-40 שנה, מיום שהוכתר לדוקטור בתולדות האסלאם ובתולדות האמנות מטעם אוניברסיטת גתה בפרנקפורט בשנת 1931, פרסם פרופ' אטינגהאוזן מגוון של מאמרים בכל תחומי הארכיטקטורה והאמנות האסלאמית. הוא שהקים את אוסף אמנות האסלאם בגלריית פריר בוושינגטון וכן את האוסף האסלאמי של מוזאון מטרופוליטן בניו-יורק. בצדק תיארו אותו כ"כוח המפרה של אמנות האסלאם בימינו".