סרטו של מירצ'ה קנטור "גפרורים דו-ראשיים" צולם במפעל לייצור גפרורים במולדתו רומניה. בסרט מטושטשים הגבולות בין האמן ליצרן, ישות מופשטת שאין מתייחסים אליה באופן אישי, אך מרבים לקבל ממנה הוראות – "הוראות היצרן" – ואף רואים בה בר-סמכא. קנטור התערב בתהליך הייצור כשביקש לקחת חפץ פשוט ויומיומי – גפרור – ולהפוך אותו לדו-ראשי וכך להעניק לו משמעות אבסורדית. הוראתו לייצר 20 אלף קופסות גפרורים דו-ראשיים שינתה כליל את השלב האחרון בייצור והפכה כל גפרור וגפרור, שבדרך-כלל נעשה בייצור המוני, לעבודת יד עדינה, ליצירה ייחודית. תחילה נראים בעיקר גברים עובדים לצד מכונות גדולות ורועשות. בחלקו השני של הסרט המפעל הרוחש הופך לאתר של יופי פואטי, מקום אינטימי שידיהן של נשים טובלות בו גפרורים בזרחן אדום. טבילת הגפרורים מזכירה את טבילת המכחול בצבע, אולי מסמנת את רגע תחילתה של יצירה.