מיצביו של טום בר משתמשים בשפה פיסולית ופורמלית שהושפעה מן המינימליזם כדי לבחון את השאלה, כיצד החברה וחללים פיזיים מעצבים או מגבילים את הזהות האישית ובמיוחד את הזהות המינית. במיצביו הוא מצרף לעתים חפצים אישיים לרכיבים אדריכליים ועיצוביים עכשוויים ויוצר קומפוזיציות דרמטיות שמזכירות סצנה על בימת תאטרון. לדבריו, "כמו בני-אדם, חפצי עיצוב ורהיטים הם מקריים ותלויים: הם עלולים להתפרק, להתכנס בתוך עצמם, לקרוס בקלילות או ליפול זה על זה...""תומס המתחזה" עוסק בגיבוש זהות, הסתרתה והשלתה. שם המיצב שאוב משם ספרו של ז'אן קוקטו (המונח על הרצפה), המספר את סיפורו של הנער גיום תומס, שאימץ זהות של אדם מבוגר ממעמד חברתי גבוה יותר כדי להשתתף במלחמת העולם הראשונה. הספר מצטרף לחליפה של מעצב האופנה הלמוט לאנג, שהאמן לבש באמצע שנות ה-90 – מטונימיה, שמרמזת באופן סמלי לפרטים אוטוביוגרפיים.