סלסט בורסייה–מוז'נו יוצר מיצבי קול שחושפים יופי לא-צפוי באירועים ובחפצים שגרתיים. בהיותו מוזיקאי הוא חוקר ומחלץ את "הפוטנציאל המוזיקלי" שטמון בהם ויוצר את תנאי הסביבה הנחוצים להגשמתו. כדי להבחין בשינוי מזמין האמן את המבקר לחדד את חושיו ולהיות מאזין שגם רואה, או "מאזין מוסח" בלשונו, ולבחון את הצורה שלפניו כאילו היתה פרטיטורה מוזיקלית.ביצירה זו צפים בבריכת פלסטיק כחולה קערות חרסינה וגביעי יין במגוון צורות וגדלים, שנבחרו על-פי הצלילים, הגבהים והטונים שאפשר להפיק מהם. משאבה מווסתת את זרימת המים במסלול מעגלי, והכלים הנעים לעבר מרכז הבריכה נוקשים בעדינות זה בזה ובתוך כך מפיקים צלילים המשתנים לפי סוג הכלים וגודלם. מנגנון ההפעלה גורם לתנועת הכלים המתמדת, אבל צירוף הצלילים שיוצר המגע ביניהם מקרי ולא צפוי. קסמה הפשוט של העבודה מעורר תחושה שכל רגע הוא מיוחד וחד-פעמי שכן בכל רגע הרכב הצלילים עתיד להשתנות.הכלים העדינים מסתחררים בריקוד אטי ואינסופי. כפי שמכוונים כלי נגינה כדי שיפיק צלילים אופטימליים, גם כאן האמן כיוון את הדברים כך שתזמורת הכלים, המופקעים משימושם היומיומי, ינגנו קומפוזיציה הרמונית ואקראית.;