הצפייה בעבודתו של הצייר ואמן הווידאו הבלגי מיכאל בורמנס מעוררת תחושה של מפגש עם עבר מוכר, אך לא לגמרי מזוהה, קצת כמו עלעול באלבום תמונות של משפחה זרה. ביצירה "משקולת" יש אזכור מעורפל לתקופת מלחמת העולם השנייה, למשהו מיושן ו"אירופאי" (הנערה עונדת שרשרת עם תליון צלב זהב ולובשת סריג מעוטר בסמל פלמי). עד לאחרונה באמת ביסס בורמנס את הדימויים שלו על גלויות ותצלומים משנות ה-30, ה-40 וה-50, שבהם הוא רואה מעין הכללה של "טיפוס" המאה ה-20. הוא שימר אחדים ממאפייני התקופה, כגון תסרוקת וסגנון לבוש, אולם לעתים קרובות שינה את התצלומים והציג את הדמויות במצבים חידתיים ואף בלתי אפשריים. ברבים מציוריו ומעבודות הווידאו שלו רק פלג הגוף העליון מוצג, בעוד השאר נקטע באמצעות משטח כהה, כמו היו הדמויות שקועות במים שחורים. כך מתגנבת ליצירה אווירה של אלימות מרומזת.
התוצאה רבת-יופי אבל קודרת ומעיקה ומותירה בצופה תחושה של משהו משובש. "משקולת" מוקרנת על מסך קטן וממוסגרת כציור; התמונות המוקרנות בדממה נראות אפוא כרצף ציורי בתנועה. הסרט המהפנט נע בין תצלומי תקריב של פרטים קטנים לקומפוזיציות הדוקות ומזכיר אמני-מופת צפון אירופיים דוגמת ורמר.