הסורג המפריד בין הבימה לאולם מורכב מעמודונים רבועים וביניהם לוחות מגולפים, אחוזים בתוך חריצים שבצדי העמודים. רבים מן הסורגים עשויים שיש וייתכן שיובאו ממחצבות השיש הגדולות באיי יוון. לצדם נפוצים סורגים העשויים מאבן מקומית, שללא ספק גולפו באזורנו. לא פעם מעטרים דגמים זהים את סורגי השיש ואת אלה שנעשו באבן המקומית.

כל הסורגים מוקפים מסגרת מגולפת, אך מגוון הדגמים שבתוכה גדול. עם זה, אפשר להבחין בטיפוסים נפוצים, החוזרים בשינויים קלים. במיוחד נפוץ דגם של פרח-צלב נתון בתוך זר דפנה. סורגים מטיפוס זה נתגלו בכנסיות בכל חלקי הארץ ובעבר-הירדן. הדגם מופיע גם בסורגים של בתי-כנסת בני התקופה, אלא שבהם במרכז הזר מצויה מנורה. קבוצה אחרת של סורגים מעוטרת בצלב על גבעת הגולגותא ויש שמשני צדי הצלב מוצגים באופן סימטרי צביים, איילים או ציפורים. סורג מטיפוס זה מותקן עדיין במקומו בכנסייה במנזר סנטה קתרינה בסיני.

שולחנות היו חלק חשוב בריהוט הכנסיות - מלבניים, עגולים או בעלי צורת פרסה. לוחות השולחנות עשויים שיש, אבן מקומית או אבן ביטומנית הנוחה לגילוף. הם ניצבו על רגליים או בסיסים של עץ (שלא שרדו), או על רגלי שיש שגולפו כעמודים בעלי בסיס וכותרת ולעיתים נקבעו ברצפה. שולחנות דומים נתגלו גם בבתים שאינם מבני-דת, ומכאן שצורותיהם השונות אינן מלמדות על תפקידם. הסברה היא שלוח המזבח היה לרוב מלבני; השולחנות האחרים שימשו לקריאה, להנחת מנחות המאמינים ואולי כמזבחות-משנה בפולחן המרטירים שנערך בחדרים שמצדי האפסיס.