יוסף זריצקי היה אחת הדמויות המשפיעות ביותר באמנות הישראלית. שפתו האישית היתה עירוב של הסגנון הבינלאומי עם השפעות האור ותנאי האקלים של ארץ ישראל. הוא שאף להביא לאמנות המקומית נורמות ואופני הבעה מודרניסטיים. אישיותו הדומיננטית וכישרונו קנו לו את הערצתם של שלושה דורות של אמנים ישראלים אשר עיצבו את תולדות האמנות המקומית. הסגנון המופשט הלירי של קבוצת 'אופקים חדשים', שזריצקי היה בין מייסדיה, שם דגש על הביטוי האמנותי של החוויה האנושית באמצעים של צורה וצבע ולא דרך מרכיבים סיפוריים.
הצייר והדוגמנית שייך לקבוצת עבודות שזריצקי צייר כשארגן סמינרים לאמנות בקיבוץ נען בשנים 1952-1949. דמות האמן מופשטת: מקל מפוצל שבראשו עיגול המזכיר נורה מוקפת הילת אור ומתוארת לפני בד המונח על כן תחת כתם צבע בהיר הדומה לטורסו חתוך בצדודית. הציור כולו מתאפיין בהפשטה ובקיטוע לצורות גאומטריות. הצבע מונח ישירות על בד היוטה ולחלקי הבד החשופים, שיוצרים משחק עם חלקיו הצבועים, יש חלק פעיל ברושם הכללי של שהיצירה.