תמונה זו מתארת את הסיין בנמל מרלי ליד לווסיין, לא רחוק מפריס. סיסלי גר שם בשנים 1874-1873 וצייר קטע זה של הנהר פעמים רבות. ציור זה בנוי על-פי מסורת של ציורי נוף: הנהר מוליך את העין אל עומק התמונה ויוצר אלכסון שמתאזן על-ידי עמוד בודד נטוע במים, שאליו קשורה סירה. העמוד שובר את הרצף ויוצר דרמה בסצנה שמכל בחינה אחרת היא שלווה ואף רדומה. אין כל נוכחות אנושית, מלבד אולי דמות מטושטשת על הרציף. כמה פרטים חוברים יחד ליצירת תחושה של יטבע בעל יופי מלנכולי חולף: אור בלתי אחיד, עננים בשינוי מתמיד, אדוות המים ועצים שנראים שבריריים כנוצות. השמים והמים בתמונה זו מתוארים בסכמת צבעים טונאלית. האבנים והחול ליד המים, לעומת זאת, מצוירים בצבעים משלימים של סגול וצהוב, ומבוססים, לפיכך, על עיקרון של יחסי צבעים קרים וחמים. הדשא משמאל, מואר היטב ומצויר בצבעים עזים, מנבא את הצבעוניות העשירה של ציורי הצמחייה שיצייר סיסלי בשנות ה-80 עבודת המכחול רגישה ועדינה. נגיעתו של סיסלי מגיבה לשינויים קלים באור.הוא מניח את הצבע במשיכות מברשת שטוחות ומרובעות, דחוסות יותר באדוות המים ורחבות יותר בסירה ובעמוד.
בזמנו היה סיסלי מושפע מאוד מניסיונותיו של מונה ללכוד את האור המשתנה ללא הרף של עונות השנה ואת האופן שהוא בא לידי ביטוי בצבעי הטבע. אלא שמבחינת מונה הייתה זו תופעה אופטית ואסתטית, בעוד התייחסותו של סיסלי הייתה רגשנית יותר. מקובל על החוקרים שהתמונות שצייר סיסלי במרלי ובלווסיין הן מהטובות שבעבודותיו. רוג'ר פרי כתב ש: "... מבין כל הציירים, סיסלי הוא היחיד שיכול היה להעביר את האטמוספירה הרכה שקיימת בטבע".1

הערה:
1. Mary Anne Sterens, ed., Alfred Sisely, New Haven and London, 1992, p. 238.