הציור מתאר אישה עומדת ליד ברכה וראשה נטוי קמעה. החלוקה הכללית פשוטה: דמות אנכית מזדקרת על רקע נוף המשתרע אופקית. קו החוף האלכסוני מדגיש את המסות הכהות של העצים והגבעות שמעבר לברכה. השמים מעוננים וענן גדול וכהה משאיר פס אור יחיד שמשתקף במים. הנחת הצבע נעשתה במשיכות מכחול חזקות, סמיכות ונבדלות זו מזו, והאור הקלוש מרכך את הצלליות המוצקות שמוגדרות בקו מתאר תוחם. ישראלס תיאר את הכפר ההולנדי, שבמאה ה19- עדיין דמה לנוף ההולנדי כפי שהוא מוכר לנו מציורים הולנדים של המאה ה17-. בזנדפורסט היו אזורים של אחו ושממה, עם קטעים של שיחי אברש וביצות, ושמיה היו תמיד קודרים. ניתן לחוש בהזדהותו הרגשית של האמן עם דמות האישה הבודדת בציור נוף ריאליסטי זה. גישה רגשנית לדוגמנים היא זו שמבחינה בין ישראלס לציירים ההולנדים המוקדמים.