בשנים 1925-1922 חילק סוטין את זמנו בין פריס לבין קאן, עיר נופש לחוף הריביירה הצרפתית, הממוקמת למרגלות שלוחה דרומית של האלפים. לאחר תקופה של כישלונות ואכזבות, הצליח סוטין לבסוף ליצור בקאן כמה בדים שהיו שונים בצבע ובאווירה מהבדים של סרה. רחוב בקאן-סור-מר מתאר רחוב מדרגות המזמין את הצופה להיכנס לכפר כך שהוא מרגיש שהוא במרכז ההתרחשות.
השמים הכחולים השלווים נבדלים מהקרקע האדומה, וצורותיהם גדולות וברורות. הבתים הלבנים-צהובים עם גגות הרעפים האדומים נראים אנתרופומורפיים: הם כאילו מטפסים במעלה ההר וגולשים במדרון בתנועות מפותלות פנימה והחוצה. מימין נמצאים כתם ירוק וקבוצת עצים, ומתחת יושבות שתי דמויות, האחת חובשת כובע צהוב. הכתם הירוק והעצים נראים כסירה השטה לעבר הבית משמאל, ענפי העצים תפוחים כאילו היו המפרשים, והמדרגות בקווים המפותלים נדמות לגלים בים סוער. הגוש הדחוס, האדום והצמיג שנראה בתמונה מבשר את ציורי הנבלות שסוטין יצייר ב-1925. צורה זו יוצרת תחושה של אימה, שרדפה את סוטין מאז ילדותו, ושממנה הוא אף פעם לא השתחרר.
התאורה החזקה והעצומה שבמפגשי אדום, כחול וירוק, יוצרת תחושה של ציור מהאגדות, תחושה המועצמת על ידי הקצב הנינוח של משיחות המכחול הגדולות והקמורות. הצללים השחורים בגבולותיו של כל כתם צבע פריזמטרי, והריכוז הכבד שלהם בפינה הימנית למטה מדגישים הן את הצבעוניות והן את הדרמה שבציור.