אוסף שעונים מוזאון האסלאם

אוסף השעונים של סר דיוויד סלומונס

צילומים: יורם אשהיים, אבשלום אביטל, דניאלה גולן
#000000

אוסף השעונים הנדיר של סר דיוויד סלומונס (בנקאי יהודי בריטי, אחד משני היהודים הראשונים שכיהנו כחברי הפרלמנט של בריטניה)​​​ הינו אחד משלושת אוספי השעונים החשובים בעולם. האוסף הייחודי שרוב פרטיו מהמאות ה- 18 וה- 19 משקף את טעמו יוצא הדופן והחוש המיוחד בו ניחן סר דיוויד סלומונס לאיתור שכיות חמדה ופריטים בהם התגאו נסיכים ודוכסים. לב ליבו של האוסף הוא קבוצת שעוניו פורצי הדרך של אברהם לואי ברגה (1747–1823), מן האנשים שהשפיעו יותר מכול על תולדות השענות המודרנית, ממציאם של חידושים טכנולוגיים רבי-חשיבות בעולם השענות בהם שעון המופת "מארי אנטואנט" שהביאו למהפכה ששינתה את חשיבות הזמן ואופן המדידה שלו לאדם המודרני. לצד קבוצת שעוני ברגה, מכיל האוסף קבוצה של שעוני תמונה נעה, מבחר מכשירים מדעיים כגון מצפנים ברומטריים, שעוני שמש וטלסקופיים מהמאה ה-17 עד ה-19, קבוצת שעונים שיוצרו במאה ה-18 עבור השוק התורכי ותיבות מוזיקליות עשויות זהב ומעוטרות בציורי אמייל, פנינים ושיבוצי יהלומים שיצרו אומנים ידועי שם במאה ה-19 בעיקר בשוויץ. עוד באוסף שעוני מדף, שעוני כרכרה ושעוני אורלוגין.​​

השעונים מתוך תערוכת הקבע במוזאון לאמנות האסלאם

שעון "מארי אנטואנט​"

נמתח מאליו ("פרפטואל"), ברגה מס' 160, פריז, 1783 – 1820 
את השעון החד פעמי הזמין ככל הנראה קצין במשמר המלכה מארי אנטואנט שהיה מאוהב בה. אך האגדה מוסיפה שהיה זה נאמנה ויש האומרים מאהבה, הדוכס השוודי הנס אקסל פון-פרסן. השעון הוא יצירתו של רב אומן השענות אברהם לואי ברגה וכל הפיתוחים הטכנולוגיים שהיו ידועים בזמנו משוקעים בו, וחוץ מחלקי פלדה הכרחיים כולו זהב (!). מלאכת הרכבת השעון הושלמה ב 1820 כמעט 30 שנה אחרי הוצאתה להורג של המלכה. 
השעון המכיל 823 חלקים זעירים עשויים זהב, הוא מלאכת מחשבת ומדגים את יכולתו העילאית של ברגה בבניית שעונים בעלי מנגנון מורכב. מנגנון זה מאפשר 23 פעולות שונות ובהן: מנגנון למתיחה-עצמית, השוואת השעה המקומית לשעת השמש האמיתית, מופעי הירח, לוח שנה נמתח מאליו עם תיקון לשנים מעוברות, רפיטר, מחזורן שמצלצל בשעה העגולה ומסמן את רבעי השעה והדקות, מחוג שניות שניתן להפעילו ולהפסיקו, בולם זעזועים ועוד שכלולים כמו ברומטר.
שעון מארי אנטואנט

​​מניפה עם שעון ומנגנון מוזיקלי​

מיוחס לפיגה וקאפט, שוויץ, 1820 בקירוב. 
המניפה, פריט נדיר כמוה יש רק שניים נוספים בעולם, נוצרה בשוויץ בשנת 1820. היא בעלת ידית דקה מזהב שעליה עיטורי אמייל אדום ושיבוצי פנינים ועשויה מקלף שעליו ציור של זירת קרב ובגב עיטורי פרחים.  מכסה הידית האחת מגלה שעון שקוע באמייל כחול ומקושט בעיטורי פרחים ופירות. בלוח השני מחוג השניות, ביניהם שקוע גלגל איזון משובץ יהלומים. בידית השנייה מסתתר המנגנון להפעלת הלווי המוסיקלי.  

שעון עם מנגנון מוזיקלי

​​אקדח נוי עם שעון וציפור מזמרת

האחים רושה, שוויץ, תחילת המאה ה-19.
אקדח זה היורה את השעה עם מתיחת המנגנון הקפיצי שלו, גם מזניק ציפור המניעה את כנפיה ומטלטלת את ראשה ואת זנבה כאשר דורכים וסוחטים את ההדק. שעון זה פרי עבודתם של האחים רושה (ROCHAT) משווייץ נוצר בתחילת המאה התשע עשרה. האקדח עצמו עשוי זהב ומעוטר בלוחות אמאיל בגווני כחול, טורקיז ואודם זוהר וגלי. 
​​​​​​
שעון אקדח ​ ​

​​תיבת נגינה בצורת פרפר עם תמונה נעה ושעון פיגה ומילאן​

ז'נווה, 1820 בקירוב.
תיבה זו המעוצבת כפרפר מרהיב, עשויה זהב מעוטר באמייל רב גוונים ומשובצת יהלומים, אבני אודם וטורקיז ומתוחמת בפנינים חצויות.
תחת כנף האחת מסתתר שעון בעל שני לוחות, האחד בעל ספרות רומיות לשעות והשני בספרות מקובלות (המכונות ערביות) לשניות. לוחות המחוגים נתונות בתמונה ובחזית ניתן לראות תבליט של אישה מנגנת בנבל ומלאך פורט על נבל דוד.

שעון פרפר

​​בקבוק עם שעון וציפור מזמרת

ז'אקה – דרוז וולשו, לונדון, 1800 בקירוב.
פריט ייחודי זה שעוצב כבקבוק לבושם, עשוי זהב ומקושט באמייל ובפנינים. היצרנים אנרי לואי ז'אקה דרוז שהיה מממציאי תיבות הציפורים המזמרות וז'אן פרדריק לאשו, הוסיפו לבקבוק שעון וציפור על מנת לייחדו ולהוסיף לו הידור. בגב הבקבוק לוח אמייל עליו תמונת אישה וילד המוקפת מסגרת סגלגלה משובצת פנינים ומאחוריה ציפור שיר המגיחה עם פתיחתה.
בקבוק עם שעון וציפור מזמרת
​​
>

שעון

ויליאם אנתוני, לונדון 1796
שעון זהב זה הנחשב לאחד הייחודים באוסף, יוצר בידי וויליאם אנתוני בשנת 1796 בלונדון. הלוח הלבן של השעון מעוטר בפנינים חצויות וביהלומים. מלבד המנגנון המשוכלל של השעון, מחוגי השעון העדינים תוכננו באופן המאפשר את התקצרותם או התארכותם לפי מיקומם על הלוח. 
שעון זהב מוזאון האסלאם

​​שעון תמונה נעה​

שוויץ 1820 בקירוב.
עיקר הקסם של שעון זה שיוצר בשוויץ ב 1820, הוא בתצוגה הנעה המתגלה למי שמביט מאחורי השעה. הלוח עצמו עשוי אמייל לבן וראויים לציון בו קצוות החצים העשויות זהב של המחוגים, אך ההתרחשות האמיתית קורית בצד האחורי של השעון, שם נחשף לעיני המתבוננים תיאטרון סיני זעיר ובו מנגנון המניע את הדמויות הרוקדות על הבמה בלווי מוסיקת שעון זעירה המושמעת ממסרק פלדה שגליל משונן פורט עליו. הנגנים שלצדי הבמה מנגנים בכלי הנגינה שלהם בתיאום מלא עם הרקדנים. 
תמונות נעות כאלה תיארו לעתים קרובות בתי מלאכה של נפחים, נגרים, מטבחים עם "אש חיה" "מפלי מים", "מזרקות" "נהרות" משחיז הסכינים וכדומה.



שעון עם תמונה נעה

​​שעון מסוג ז'אקמאר מצלצל רבעי שעה​

פדריק ז'אפי, שוויץ, 1810 בקירוב.
שעון זה שייך לקבוצת שעונים הידועים בשם "ז'אקמאר", שיבוש של המילים בובה ופטיש בצרפתית. מימין ומשמאל ללוח המחוגים מופיעות שתי דמויות הנוקשות בפטישים את השעה העגולה ואת רבעי השעה בפעמונים.
​​​​​​
שעון מסוג ז'אקמאר

​​תיבת נגינה עם שעון ותמונה נעה​

איזק – דניאל פיגה, ז'נווה 1820 בקירוב​.
התיבה העשויה זהב מורכבת משלושה חלקים: שעון, תיבת הרחה ותמונה נעה. מכסה התיבה מעוטר בציור אמייל של סצנה מיתולוגית ובספינים הצדדיים יש שתי מוזות במסגרות פנינים חצויות. הספינים נפתחים וחושפים מצד שמאל שעון ומצד ימין תמונה נעה של אישה פורטת בנבל ואיש מקיש לקצב הנגינה.  החלק האמצעי הוא תיבת הרחה.  תחתית התיבה מעוטרת בציור אמייל ונפתחת אל תא נסתר ובו תמונה סודית. 
תיבת נגינה עם שעון

​​שעון הומבר ומיירה​

ז'נווה, 1820 בקירוב.
שעון ייחודי זה הנקרא בשם "זרועות אוויר" אינו בעל לוח מחוגים כמקובל. זרועותיה של הדמות המרכזית, המחליפות את המחוגים, נעות ומצביעות על השעה המשורטטת בצד שמאל.
​​​​​​
שעון הומבר ומיירה

​​שעון מצלצל רבעי שעה​

ברגה, מספר 179, פריז 1792.
שעון זהב ללא מגן שקוף ללוח המחוגים מבית היוצר של ברגה. השעון נמכר למלכה מארי אנטואנט בספטמבר 1792 בעת שכבר ישבה בכלא לאחר פרוץ מהומות הלחם. השעון מתוכנן להשמיע נקישה חזקה בכל שעה עגולה ושתי נקישות חלשות לציון רבעי השעה. האגדה טוענת שמארי אנטואנט עלתה לגיליוטינה כשהיא מחזיקה את השעון בידה. אם כך היה, אין ביטוי יותר מתאים למונח: הגיעה שעתה.
שעון ברגה

​​שעון מדף מוסיקלי לשוק התורכי

רקורדון, ספנסר ופרקינס, לונדון, 1780 בקירוב.
חיבתו לשעונים של שליט האימפריה העות'מאנית הסולטאן סולימאן המפואר (1520-1566) הייתה כה גדולה עד שבמצוותו הועלה חלק מהמס לאימפריה בצורת שעונים. שעון זה הוא אחד מבין שעוני כיס ומדף שיוצרו באירופה ובייחוד באנגליה עבור השוק התורכי ועוצבו לפי קהל היעד: הספרות היו בשפה הערבית, דיוקן הסולטאן או תמונת הכעבה התנוססו עליהם (כך בשעון זה), מנגינותיהם היו לעיתים בסגנון המוסיקה התורכית ועיטוריהם – פרחים ססגוניים ומוזהבים בסגנון הבארוק האופייני לסוף התקופה העות'מאנית במאה ה- 18 וה- 19. בתחילת המאה ה- 20 עם החלטתו של אטאטורק להמיר את האלפבית הערבי בכתב הלטיני, הותר השימוש בספרות המקובלות במערב ובלוח השנה הבינלאומי והצורך לייצר שעונים עם ספרות בשפה הערבית עבר מהעולם.
​​​
​​​​​​
שעון מדף מוסיקלי  ​​

שעון הכרכרה

מעשה ידי ראבי, מספר 5, 1812 בקירוב.
שעון הכרכרה מותאם לנסיעה הן מבחינת מנגנון ההפעלה שלו והן מבחינת הידית המותקנת בו שאפשרה לשאתו ולתלותו בכרכרה. ברגה המציא את השעון בשנת  1795 והדגם הראשון נמכר כשלוש שנים לאחר מכן לנפוליאון בונפארטה. 
שעון "הסימפתיק" הוא שעון הכרכרה המתוחכם באוסף, יש בכוחו למתוח ולכוון את שעון הכיס המטלטל וליצור "סימפתיה" ביניהם. כשמניחים את שעון הכיס בתוך העריסה שבחלקו העליון של "הסימפתיק", מותח השעון הנייח את המנגנון של שעון הכיס ואף מתקן סטיות קטנות בשעה.


​​​
​​​​​​

​​

​​שעון "שלד" בעל מנגנון גלוי, מצלצל

וורנוי הבן, פריז, 1800 בקירוב.
שעוני "שלד" הם שעוני מדף או כיס שהמנגנון שלהם גלוי לעין מבעד לקופסת הזכוכית השקופה המגינה עליו. המהודרים שבהם ניצבים על בסיסי שיש ומטוטלותיהם דמויות שמש. אופנת השימוש בשעונים אלה החלה בצרפת ב 1750 ועד מהירה התפשטה ברחבי אירופה. גילוי המנגנון היה צעד מהפכני בתולדות עיצוב השעונים שכן במקום להסתירו חשפו את ה"פלא" והפכו את גלגלי השיניים הקטנים ואת המנגנון כולו למוקד תשומת הלב והאסתטיקה של השעון. 
​​​​​​
שעון שלד

​​שעון מת​גלגל על משטח משופע​

מ' פלאנשון, פאלה רויאל, פריז, 1890 בקירוב.
מניחים את גליל השעון על הקצה העליון של לוח השיש המשופע שעוצב לזכרה של סופיה גולדשמידט וחוזר חלילה. הזמן החולף מוצג על ידי גלגולו מטה של גליל השעון במהלך 24 שעות, שילוב של משקל הגליל וחיכוכו עם המסילה​
​​​

שעון מת​גלגל על משטח משופע​  ​

​​

​​כרונומטר ימי

חברת ברגה, מספר 4871, פריז, 1835 בקירוב.
עם מינויו של ברגה לשען הרשמי של הצי הצרפתי הוא החל בייצורם של מדי-זמן, כרונומטרים, לצי. שימושו של הכרונומטר הוא קביעת קו האורך שבו נמצאת האנייה על ידי השוואת הזמן לשעת השמש ביציאת האנייה מנמל הבית. 
​​​
​​​​​​

​סיפור גניבת השעונים:

ב 16 באפריל, 1983 באישון ליל, נפרץ אולם השעונים במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, וכמחצית מאוסף השעונים הנדירים ויקרי–הערך שהוצגו בו נשדדו. בדממה, בלב אזור שמור, נעלמו כמאה שעונים ופריטים אחרים, המעוטרים בזהב יהלומים ומצויידים במנגנונים מכאניים מופלאים וגלגלי שיניים שהורכבו לפני מאות שנים בידי אמנים גאונים. השוד הוגדר כאחד ממעשי הפשע הגדולים והמתוחכמים שנעשו בישראל. 

23 שנים ארוכות חלפו מאז שוד השעונים המפואר ובידי המשטרה לא היה אפילו קצה של חוט שיוביל לפיענוח הפשע. הנהלת המוזיאון כבר נואשה מהתקווה למצאם אי – פעם, והיה נדמה שתעלומה זו תישאר סוד עלום לנצח. אך כפי שנעלמו האוצרות בקול דממה דקה כך הופיעו במפתיע.

באחד מימי אוגוסט 2006 הגיע למוזיאון סוחר אמנות תל אביבי וסיפר כי ראה חלק מאוסף השעונים. לאחר זמן קצר התקשרה עורכת דין אלמונית ובפיה בשורה דומה. היא אמרה שלקוחה שלה, המסרבת לגלות את שמה, ירשה שעונים מבעלה שנפטר לא מכבר, והזמינה את הנהלת המוזיאון לראות את השעונים כי "ייתכן שהם שלכם". לאחר משא ומתן קצר הוחזרו למוזאון 39 משעוני האוסף, ארוזים בקופסאות קרטון זולות ומרופטות. היו אלה בעיקר השעונים החשובים מעשה ידי יצרן השעונים הדגול, אברהם לואי ברגה, ובהם גם שעון מספר 160 המפורסם שיוצר למען מלכת צרפת, מארי אנטואנט. 

הנהלת המוזיאון הודיעה למשטרת ישראל על השתלשלות המאורעות המפתיעה, והמשטרה פתחה מיד בחקירה מקיפה. תוך זמן קצר הצליחה המשטרה לפענח את התעלומה. התברר שהשודד היה נעמן דילר, מגדולי השודדים שפעלו בארץ משנות ה 60 ועד אמצע שנות ה 80 של המאה הקודמת. דילר חי רוב ימי חייו בגפו, בלא משפחה ובלא חברים, וביצע את פשעיו לגמרי לבדו, בלי לשתף איש בסוד מעלליו. כשחלה בסרטן והרגיש כי סופו קרב, נשא לאישה את חברתו משכבר הימים, וציווה לה את ההון שצבר ממעשי השוד והגניבה. לדבריה, כשנה לפני מותו התוודה בפניה על גניבת השעונים. למרבה המזל דילר הצליח למכור מעט מן השעונים ובמשך כל השנים רובם היו שמורים במחסן בקרבת תל אביב. כמה מהשעונים נמצאו מפורקים ולצידם הוראות הרכבתם מחדש בכתב ידו של השודד. לאחר שחשפה המשטרה את זהות האלמנה ואת כתובתה בלוס אנג'לס שבארה"ב, נשלחו שוטרים אל ביתה ושם נמצאו פריטים גנובים נוספים. שתי תמונות שמן שנשדדו באותה הפריצה קישטו את כותלי ביתה, ובין חפציה נמצאו כמה תיבות נגינה ושעונים אשר לצידם עדיין נותרו כתוביות של המוזיאון. עוד נמצאו בביתה דרכונים מזויפים וחותמות של משטרות גבול שונות, ופריטים נוספים נתגלו בכספת בהולנד. ואולם התגלית המדהימה ביותר נחשפה לעיני החוקרים ההמומים בכספות שאותרו בפריז - שם הוחבאו יותר מ 40 שעונים ותיבות נגינה מן היפים שבאוסף. 

אוסף סר דיוויד סלומונס הכיל 191 שעונים, מתוכו נגנבו 101 פריטים. 88 פריטים הוחזרו ו 13 טרם נמצאו עד עצם היום הזה.​