תערוכה: בקיצור ישראלית, 12 שיחות עם יוצרות קומיקס


אוצרת: ורד גנשרוא​
#fac8c8

תערוכה זו עוסקת בקומיקס הנשי בתרבות המקומית דרך 12 יוצרות המספרות על הוויתן הקיומית או של דמויותיהן, כאן ועכשיו. יותר ויותר נשים קוראות ויוצרות קומיקס בעשור האחרון כשהן מבטאות נקודת מבט נשית עכשווית המזמינה את הקוראים לפגוש עולם עשיר, מורכב ורב פנים. הקומיקס הנשי הנוכחי פורץ גבולות של מיקום, מתרחק מהמיינסטרים הגברי ועוסק בנרטיב האישי. בתערוכה מוצגים סיפורי קומיקס של שלושה דורות של יוצרות קומיקס פעילוֹת המבטאות את המציאות סביבן ברמה אינטימית ומדויקת כפי שהיא נתפסת בעיניהן. ייחודו של הקומיקס המוצג בתערוכה הוא הכנות בה מבוטאות סצינות אנושיות המוכרות לנו מהמרחב המקומי, לעיתים כואבות ומחוספסות אך בו זמנית מעוררות חיוך ומתובלות בהומור.​

התערוכה הוצגה במוזאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס​, חולון​ בשנת 2016​​

​​מירה פרידמן​

בקו לירי ובטוח, מספרת מירה פרידמן על הילדה נילי, שחיה בירושלים המחולקת לפני מלחמת ששת הימים. נילי מאוהבת בילד מכיתתה ומנסה למשוך את תשומת ליבו במעשים משונים ומטורפים. לדברי מירה החוויה מבוססת, באופן קלוש, על זיכרונות ילדותה שלה מירושלים הקטנה שלפני מלחמת ששת הימים: "כשהגבול עם ירדן היה במרחק כמה רחובות מאתנו והעיר העתיקה הייתה בבחינת אגדה לא מושגת. חוויות ילדות במציאות המורכבת הדו לאומית שלנו, התגבשו מתוך גיבוש זהותנו המתבגרת אל מול החברים, המין השני, המבוגרים, הממסד, החדשות, המשפחה..."
מירה פרידמן, מאיירת וקומיקסאית עטורת פרסים, יוצרת לאורך שנים רבות באופן מעורר השראה. עבודתה הפכה זה מכבר לנכס תרבותי בישראל ובחו"ל. בעבודתה משתקפת המציאות הישראלית על הפחד והייאוש השזורים בה, בעוצמות בעלות עושר צבעוני וסיפורי מורכב ובחדות החומרית של החוויה הסיפורית האופיינית לה. 
מירה, חברה בקבוצת אקטוס, הינה זוכת פרס עפרון הזהב לשנת 2015.​
"יום העצמאות" מתוך האנתולוגיה "איך לאהוב" 2009
הוצאת אקטוס ומודן
"יום העצמאות" מתוך האנתולוגיה "איך לאהוב" 2009
הוצאת אקטוס ומודן
"יום העצמאות" מתוך האנתולוגיה "איך לאהוב" 2009
הוצאת אקטוס ומודן​​
​​

​​אילנה ז​פרן ​

באופן עקיף ועדין, מתוך חיי היומיום בבית, סביב מערכות יחסים, אדם וחיה, (אישה וחתול), יוצרת אילנה זעפרן קומיקס כמעט מונוכרומטי אך צבעוני להפליא. חייה האישיים של אילנה פורצים מכל דימוי. "הקומיקס שלי דומה לי," אומרת אילנה, שחיה בתל אביב עם בת זוג וזוג החתולים "רפי" ו"ספגטי" המככבים בעבודתה. יש בו איזו תמימות, רוח שטות ורצינות שמאפיינים גם אותה.
"הקומיקס שלי מתייחס לדברים הרי גורל ולדברים טריוויאליים לחלוטין. הוא אישי ופוליטי וישראלי מאוד. מה שקורה פה זה בדרך כלל מה שמניע אותו, ולכן אין לי מושג על מה יהיה הקומיקס הבא, עד לרגע שאני עושה אותו. המציאות פה היא על קו התפר בין שיגרה לדרמה, בין נורמליות לשיגעון. מלאה בפערים, קלאסית לקומיקס, מספקת חומרים בלי סוף. כשאת עושה קומיקס על עצמך, על היום יום ועל מה שקורה בישראל, את קצת חיה בתוך קומיקס. הגבולות בין המציאות האמתית לזו של הקומיקס לפעמים מיטשטשים," אומרת אילנה.
בשנת 2013, עם סגירתו של "עכבר העיר", עברו החתולים "רפי" ו"ספגטי" למדור "פינת ליטוף" במוסף "הארץ". בשנת 2014 יצא לאור הספר "רישומון", שהוא אוסף הטורים בשם זה שהופיעו ב"עכבר העיר".
"איזור מסוכן לרחצה"
מתוך "רישומון" - האוסף,  הוצאת פרדס, 2014
(פורסם במקור ב"עכבר העיר", 2007)
"פשע שנאה"
מתוך הבלוג "על חתולים ואנשים - הבלוג של רפי וספגטי" 
(בבלוגיה של אתר "הארץ"), 2015
"מה אכפת לחתול?"
מתוך "רישומון" - האוסף, הוצאת פרדס, 2014 
(פורסם במקור ב"עכבר העיר", 2008)

​​בתיה קולטון​

לבתיה קולטון יש ראייה ייחודית, היא מוצאת במציאות הרגעית כמו גם בזו ההיסטורית והביוגראפית את המיוחד והמעניין, ונשענת עליהם בבניית הסיפורים והקומיקסים שלה. ביצירתה המורכבת נשענת בתיה על יכולתה לזהות, לאתר, לפתח ולרקום נרטיב קומיקס ייחודי, מזוהה ססגונית ורווי פרטים רבים ומדויקים. הקומיקס המוצג בתערוכה נשען על חוויה אישית של מתבגרת צעירה ועל הבילוי המשפחתי בים שרווח בשנות ה- 80-70 בישראל, כפי שנחרט בזיכרונה של בתיה.
"המציאות היא הגרעין לפנטזיה, בכל סיפור אני נשענת על המציאות, אף פעם אני לא ממציאה. הקומיקסים שלי הם על המקום שבו אני חיה, המשפחה שלי, החינוך שלי, התקופה שבה אני חיה והנושאים שמעסיקים ומעניינים אותי. המציאות חזקה מכל דמיון," אומרת בתיה.
בתיה קולטון, חברה בקבוצת אקטוס, מרגישה שבעקבות ההתפתחות של קבוצת אקטוס ואחרי שנים רבות של הוראת התחום באקדמיה, יש לקומיקס האלטרנטיבי נוכחות ניכרת תוך שהוא הופך ליצירה לגיטימית בקרב בוגרי מחלקות לעיצוב ואיור בארץ. היא עצמה יוצרת ותיקה ועטורת פרסים ועבודותיה תורגמו לשפות רבות.
סיפור קיץ
מתוך האנתולוגיה "איך לאהוב" בהוצאת אקטוס ומודן
2009
סיפור קיץ
מתוך האנתולוגיה "איך לאהוב" בהוצאת אקטוס ומודן
2009
סיפור קיץ
מתוך האנתולוגיה "איך לאהוב" בהוצאת אקטוס ומודן
2009​

הילה נעם

הילה נעם עוסקת בתוכן מלנכולי פסיכולוגי על גבול ההזיה ומציגה אותו בקומיקס, באיורים חומריים מאוד.
בתערוכה מוצג הקומיקס "זלעפות" המתאר את סיפורה של אישה במנוסה המחליפה זהויות ומקומות מגורים. היא נוסעת בכל פעם למקום מרוחק, במטרה למצוא מקום מפלט. אך ה"שדים" מהם היא בורחת שבים ומציפים את עולמה בכל פעם מחדש. 
"הקומיקס נובע מהצורך לפרוק את עול ה"שדים" שמלווים אותנו - אותם מטענים קודמים, זיכרונות אפלים ורגשות אשם שאנחנו נושאים איתנו ממקום למקום. למעשה עצם הכתיבה והעבודה על הקומיקס הוא ניסיון לפרוק ולהתעמת עם כמה שדים כאלה, בתקווה שאוכל כעת להשאיר אותם מאחוריי," אומרת הילה.  את המציאות המקומית היא מתארת כגדושה, כמציאות שמייצרת התנגשויות רבות ומטענים שונים. מציאות כזאת מספקת חומרים רבים לעבוד איתם, לטענתה.
כבוגרת בצלאל וכמרצה לאיור הילה מנסה להגדיר את המשיכה המיוחדת שלה לקומיקס כך:
"להיות יוצרת קומיקס זה אומר שמשהו בקומיקס קורץ לך בצורה שלא ניתן להגדיר במילים. משהו בפורמט הזה של סיפור באיורים, פאנלים ובועות דיבור, תפס אותך ולא משחרר את אחיזתו. זו כמיהה, לא בהכרח רציונאלית..."
"זלעפות"
״Omnibus"- קומיקס דואט עם עינת צרפתי
השתתף בפסטיבל הקומיקס באנגולם
2014
"זלעפות"
״Omnibus"- קומיקס דואט עם עינת צרפתי
השתתף בפסטיבל הקומיקס באנגולם
2014
"זלעפות"
״Omnibus"- קומיקס דואט עם עינת צרפתי
השתתף בפסטיבל הקומיקס באנגולם
2014​

​​עינת צרפתי​

עינת צרפתי בוחרת בקפידה את הקווים והצבעים ומייצרת עניין ויזואלי רב באמצעים מינימאליים. 
בקומיקס שלה מתארת  עינת את חווית הנדודים שיש בנסיעה באוטובוס, ומשלבת אותה בסיפור נדודים של שני אנשים : אריה, נהג האוטובוס הבודד, שנוהג במעין אוטובוס רפאים ואוסף אליו אנשים גלמודים, ונילי, טבחית סושי קצת משועממת וקצת בודדה, שהפכה את ההתבוננות באנשים בנסיעה באוטובוס לדבר שהיא הכי אוהבת בחיים.
"בעייני סיפור טוב תמיד צריך להיות לפחות קצת מהחיים, גם מבחינת החוויה וגם מבחינת המקום והסביבה. אני חובבת נסיעות באוטובוסים מגיל צעיר, בעיקר כי הם צופנים, חוץ מהצפיפות והרעש, גם את ההזדמנות להתבונן באנשים, וחובקים תחושה של מסע," אומרת עינת.
היא עובדת מתוך החיבור העמוק שלה לקו האותנטי ולחוויה המתוארת ונראה שאילו הייתה מנסה ליצור קומיקס שאינו ישראלי בהכרח, הייתה מתגנבת הישראליות מעצמה, מכורח היותה ישראלית. בכך נראה שאין היא מכוונת את העשייה בצורה מודעת אלא נותנת לטבע הדברים להיות נוכחים ביצירתה.
ומעידה על כך עינת בדבריה: "נראה לי שבישראל תמיד יש קונפליקט ומאחורי כל דבר יש סיפור והיסטוריה כך שזה מקום מצוין ליצור בו קומיקס. המורשת הקומיקסאית המקומית היא יחסית קצרה, אבל נראה לי שהיא גם מאוד עשירה, אישית ומעניינת."
Roads
״Omnibus"- קומיקס דואט עם הילה נועם
השתתף בפסטיבל הקומיקס באנגולם 
2014
Roads
״Omnibus"- קומיקס דואט עם הילה נועם
השתתף בפסטיבל הקומיקס באנגולם 
2014
Roads
״Omnibus"- קומיקס דואט עם הילה נועם
השתתף בפסטיבל הקומיקס באנגולם 
2014
>

רחלי שלו​

ברוח שובבות וצחוק, בידיים מלאות ובצבעוניות מוקפדת, רחלי, אם טרייה, מנגישה את חייה מתוך ראייה מפוכחת על אמונה, חילוניות, ואורחות חיים. "המדריכה", הינו טור קומיקס אישי המתפרסם מידי שבוע במגזין "מוצ"ש" מבית "מקור ראשון", בו רחלי מתארת את חייה כמאיירת, אישה, אמא לשלושה בנים קטנטנים ו- בן-אדם .
"במקרה שלי, הקומיקס ממש מתאר את חיי, מתוך ההנחה שמה שקורה אצלי, כנראה קורה אצל כולם, ויש נחמה והרבה הומור בזיהוי הסיטואציות היומיומיות המשעשעות (יותר ופחות) שקורות לכולנו,"   היא אומרת.
רחלי סבורה שבסופו של דבר גם אם אנחנו מעורבים וקשורים למה שקורה מסביבנו במרחב הציבורי, ההשפעה הגדולה ביותר עלינו היא במה שמתרחש בבית שלנו, ובנושאים אלה רחלי מתמקדת בקומיקס שלה.  
"זכות גדולה נפלה בחלקי לקבל את הבמה ליצור טור קומיקס אישי על בסיס שבועי, האתגר עצום והסיפוק בשילוב האיור והכתיבה וקבלת הפידבקים מהקוראים הוא עצום. אני מרגישה שאנשים מכל הגילאים, המינים והמגזרים צמאים לקומיקס ישראלי." אומרת רחלי.
מה הקשר בין זר כלה לשובניזם?
טור "המדריכה"
2014-15
איך מתוודים באימהית?
טור "המדריכה"
איך זה נראה אצל אחרים?
טור "המדריכה"
​​

רותו מודן

רותו מודן, יוצרת סיפורת עוצמתית ומרתקת. עבודתה נדמית כנעה בין מציאות לחלום ולעיתים אף כסיוט מסוגנן. 
בתערוכה מוצג הסיפור ג'מילתי  שהינו סיפור אחד מתוך קובץ סיפורים בשם זה, שראה אור באנגלית בשנת  2004 בהוצאת Drawn & Quartely. הספר מאגד את סיפורי הקומיקס הקצרים שכתבה וציירה רותו לאורך כ-10 שנים, שרובם התפרסמו במסגרת הפעילות של קבוצת "אקטוס".
בסיפור, שנוצר תוך כדי גל הפיגועים בין השנים 2002-2005 מעורבת אחות, ערב חתונתה, בפיגוע. הפצוע שהיא מנסה להנשים מתגלה כמחבל המתאבד בעצמו. אין זה קומיקס חדש, אך הוא חזק, מצמרר ונובע באופן עמוק מהמציאות הלא פשוטה בה אנו חיים, ומשקף את אחת מן הדילמות הרבות ושונות הנוגעות למציאות הכללית מחד ו לדילמות האישיות, המוסריות והאנושיות בהן אנו נתקלים מידי יום מאידך.
רותו מודן היא ממקימות קבוצת אקטוס. עבודותיה זכו בפרסים, בארץ ובעולם, ביניהם שני פרסי אייזנר על ספריה: "קרוב רחוק" ו"הנכס". רותו התחילה ליצור במרחב המקומי עוד לפני שהתפתחה תרבות קומיקס ממשית בארץ, "ללא כוונה להשפיע על עולם הקומיקס המקומי", כפי שהיא אומרת. לאורך שנות עבודתה, הבחירות המקצועיות שעשתה, וההתפתחות של יצירתה הפכו את הקומיקס לדרך חיים ולעשייה איכותית לא מתפשרת. כיום רותו, היא יוצרת פורייה בעלת קו ייחודי ונרטיב ספרותי מרתק, ואחת היוצרות המשפיעות על התהוות העשייה המקומית בתחום. 
ג'מילתי  Jamilti
פורסם לראשונה ב
 Drawn & Quarterly Anthology #5
2004
ג'מילתי  Jamilti
פורסם לראשונה ב
 Drawn & Quarterly Anthology #5
2004
ג'מילתי  Jamilti
פורסם לראשונה ב
 Drawn & Quarterly Anthology #5
2004

​​אורית עריף​

אורית עריף יוצרת מתוך סיטואציות חיים, באופן מחוספס עדין, דרמטי כואב ומבדר כאחד.
מתובלות בטקסטורות, עבודות הקומיקס של אורית תמיד עוסקות בביוגרפיה הפרטית שלה, ומסופרות לרוב באינטימית רבה. יחד עם זאת הקונפליקטים, המתח הגבוה, הצפיפות, ההתוויות החברתיות, המאפיינים את המקום בו אורית חיה, משתרבבים לא פעם פנימה באופן שנדמה שהאישי הוא הפוליטי הוא האישי.
"מי אוהב את השבת" - סיפור קומיקס בעל מוטיבים אוטוביוגרפים, שעליו מספרת אורית: "בתוך סיפור מסגרת של התרחשויות ביום אחד בחייה של נערה ביקשתי לטפל ביחסי האהבה בין אב לבתו ובין בת לאביה ולשאול: אהבה ללא תנאי, האמנם?". 
אורית מתגוררת בצפון הארץ, היא מאיירת לעיתונים ומרצה על איור במכללת עמק יזרעאל, אבל בראש ובראשונה היא אמנית קומיקס.
מי אוהב את השבת?
פורסמה בכתב העת "מסמרים" שהוקדש לנושא אהבה
2010
מי אוהב את השבת?
פורסמה בכתב העת "מסמרים" שהוקדש לנושא אהבה
2010
מי אוהב את השבת?
פורסמה בכתב העת "מסמרים" שהוקדש לנושא אהבה​
2010​

​​דורית מאיה גור​

דורית למדה בבית ספר לאמנות בארה"ב, והתמחתה בסטודיו המפורסם של ג'ו קיוברט שהיה עד למותו לפני כשנתיים מנטור חשוב רב השפעה על עבודתה. עבודותיה מעבירות עוצמה, דרמה וכוח ומלאות בסצינות פעולה. דורית יצרה את דמותו של הגיבור-על הישראלי שהיא מוצאת לנכון שחסר כרגע במדינה הקטנה שלנו. היא עיצבה גיבור ראוי שאינו דומה למקורות השראה אמריקניים ומסמן את העוצמות הקיימות אצלנו (סבתא יהודייה, חייל קרבי קשוח) ויצרה את "פלאפל מן", ג'ינג'י שמנמן וחייכן שיורה כדורי פלאפל ומגן על המדינה.
"ברגע שהבנתי את גודל האחריות שלי בכל מה שנוגע ליצירת גיבור ישראלי בן ימינו הבנתי שאני  
רוצה לנפץ את כל המיתוסים הקיימים כיום לגבי דמות הישראלי," אומרת דורית. סצינות הפעולה ורוח הלחימה קיבלו אצל דורית אופי מקומי שעל כך היא אומרת: "אז אתם בטח שואלים את עצמכם איך גיבור שמן, שיורה כדורי פלאפל עם שמן רותח מנצח מפלצות, ורובוטים אימתניים שעשויים מתכת, מכונות משונות ומוזרות ועוד כל מיני נבלים? אז התשובה היא השכל היהודי! רציתי לשים דגש על רוח הלחימה ולא על הכוח הפיזי ."
פלאפל-מן דיזינגוף סנטר
מתוך חוברות קומיקס בהמשכים
המספרות על גיבור-העל הישראלי 'פלאפל מן'
2006- 2011
פלאפל-מן, יפו
פלאפל-מן, תל-אביב
​ ​​

​​שמרית אלקנתי

באיורים שקטים ומונומנטאליים, ונופים פנימיים וחיצונים מעבירה שמרית אלקנתי לנייר את הזמנים הלא פשוטים ממלחמת לבנון השנייה. הקומיקס 'סבא הר וארמוזה' מבוסס על סיפור אמיתי בזמן מלחמת לבנון השנייה: "הרבה דברים קרו לי ולמשפחה שלי בזמן המלחמה הזאת, הם כולם פרושים לרוחב המנעד בין העצוב למצחיק ולאבסורדי," היא מספרת. ומוסיפה: 
"יש משהו בפורמט של החוברת בשחור לבן שמושך אותי במיוחד, אולי זה מקביל לאנשים שאוהבים סיפורים או סרטים קצרים יחד עם יתרונות ההפקה הפשוטים, הזולים והמיידים. זו מגבלה שנותנת חופש מסוים וגם השראה, לראות מה אני יכולה לחדש לעצמי בתוך הפורמט הזה, אני חושבת שאני יכולה להמשיך לחפש את התשובה לכך עוד הרבה שנים."
שמרית מספרת שהרבה מהעבודות שלה עוסקות באופן שהיא חווה את החיים פה: " אני לא בטוחה למה, אולי זה בגלל שאני מכורה לחדשות (וגרוע מכך לטוקבקים באתרי חדשות), אולי בגלל שגרתי בחו"ל כמה שנים וחלמתי כל הזמן לחזור לכאן." עם זאת, אומרת שמרית אנו חשופים יותר מתמיד למה שנעשה בחו"ל וקל ביותר ליוצרים לראות עצמם כ"אינדיבידואלים צפים וחסרי מדינה" ולהתחבר עם תוכן שיוצר ביפן, בבלגיה או בכל מקום אחר.
שמרית הינה בוגרת שנקר, שהתחילה דרכה בקומיקס במסגרת קורס איור בהנחייתה של בתיה קולטון.
סבא הר וארמוזה
קומיקס בהוצאה עצמית
2011
סבא הר וארמוזה
קומיקס בהוצאה עצמית
2011
סבא הר וארמוזה
קומיקס בהוצאה עצמית
2011

​​קרן מאי מטקלף

קרן מאי התחילה את דרכה בקומיקס בהנחייתה של רותו מודן במסגרת קורס איור בבצלאל. עבודותיה מונוכרומטיות, מתומצתות לכדי מבט חטוף, לעיתים ציני ונוקב על החוויה העכשווית.
קרן מאי נולדה לאם ממוצא תימני שגדלה בעפולה ואב בריטי נוצרי שהתגייר בעקבות אהבתו. בעבודתה "כוונות טובות" בוחנת קרן מאי תרחיש משפחתי מקומי ועושה זאת בסגנון בריטי השאוב מן הצד הזה של מוצאה.
בקומיקס "מה זה 300,000 " היא מתארת את ניסיונו של זוג צעיר לרכוש דירה בישראל של ימינו וכיצד ניסיון זה גובה מחיר כבד מהמשפחה ומהפרט.
בעבודה "גירושין" קרן מאי מדגישה את הדאגה והחטטנות החונקת והחצופה של מוסדות המדינה לצד החיבוק החם והדאגה החברתית לפרט אשר תמיד אפיינו בעיניה את הישראליות. 
קרן מאי מאמינה שכל אדם שבוחר לייצר וליצור יש מאין הוא גיבור מקומי ותורם לכך שהמקום הזה יהיה ולו במעט טוב יותר וקרוב יותר למקום האידיאלי שהיינו רוצים לחיות בו.
" אני משערת שאם היד שלי הייתה מציירת מהר כמו אירועי החיים בכל יום היה אפשר לייצר עשרות קומיקסים מהסיטואציות ההזויות שקורות לי אישית ולסביבתי הקרובה," אומרת קרן מאי. 
מה זה 300,000?
עבור המגזין האינטרנטי "ארמדיל - בין קודש לחול" לגליון העוסק בכסף
2010
כוונות טובות 
במסגרת קורס אצל רותו מודן
2004
גירושין 
קומיקס במיוחד לתערוכה זו
2015
​​

​​יערה עשת

יערה עשת, שנולדה וגדלה בישראל, מתגוררת היום בחו"ל. היא מאיירת ולעיתים עושה שימוש בקומיקס כדי להביע את רעיונותיה. המבט החיצוני של יערה נובע מתוך תובנות הנוגעות להבדלים ומציאת המשמעות המחודשת של החגים והמועדים בישראל. מחוץ לישראל מצאה את עצמה יערה במיעוט ושם התעורר הרצון שלה לשמור על הקשר עם התרבות שגדלה בתוכה. הדפים שיצרה נובעים מהמעבר לארץ זרה וזוויות הראייה החדשות שנפתחו עבורה.
כל האיורים נעשו במסגרת פרויקט אישי שמתפתח במהלך ארבע השנים האחרונות ונקרא "חג השבוע" ומציג ימים מיוחדים וחגים מכל העולם. בחלקים גדולים של הפרויקט ניתן לזהות את תחושת הישראליות כפי שהיא מתקיימת בסביבה זרה, דרך השפעות חדשות ושינוי נקודת ההשקפה על ישראליות ויהדות. יערה מגדירה עצמה כמאיירת אך הבחירה שלה בקומיקס נובעת מתוכנו הנרטיבי והרחבת הדיאלוגים בין הדמויות. אין ספק שהתפר בין איור לקומיקס הוא מקום מרתק עבור יערה שמוצאת דרך נאיבית משהו להרחיב את שפת האיור לקומיקס ולהיפך.

"חג השבוע"
2012-2015
"חג השבוע"
2012-2015
"חג השבוע"
2012-2015

פרידל שטרן: בקיצור ישראלית

התערוכה "בקיצור ישראלית" מוקדשת למאיירת, מעצבת גרפית, קריקטוריסטית וייקית, אחת היוצרות הססגוניות והייחודיות שנראו במחוזותינו - פרידל שטרן.
בשנת 1958 יצאה פרידל למסע ברחבי הארץ בעודה מתחזה לתיירת. במהלך מסעה זכתה בחוויות שונות ומשונות - טיפול בדי.די.טי, ללמוד באולפן ולתפוס מתפלחים לאוטובוסים - אותן קריקטרה בספרה ההומוריסטי "בקיצור: ישראלי".
מלבד היותה פורצת דרך בתחום הקריקטורה בישראל, זכתה פרידל בצל"ש מטעם מלך בריטניה על שירותה בצבא​ הבריטי במלחמת העולם השניה, אז שירתה כאחות בחיל העזר לנשים ולאחר מכן נשלחה לשרת בבית ספר לקצינים בעזה והצטרפה לצבא השחרור באיטליה.​