הגדה של פסח

והגדת: תערוכה לחג הפסח מאוסף מוזאון בר-דוד

בתמונה: הגדה של פסח, לוצאטי, פירנצה, 1984
#5f809c

חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת הרגלים. חג זה מציין את האירוע המכונן ביותר של העם היהודי - יציאת בני ישראל ממצרים והפיכתם מעם עבדים לעם חופשי. המצווה המרכזית של החג היא 'והגדת לבנך' – להנחיל לדור הבא את סיפור היציאה מעבדות וקבלת החירות והתורה. בלילו הראשון של החג, ליל הסדר, נהוג לקרוא בהגדה ולספר על יציאת מצרים. בתערוכה הוירטואלית מוצגים פריטי יודאיקה מאוסף מוזאון בר-דוד: צלחות, גביעים, הגדות, נוצה לביעור חמץ ועוד פריטים ששימשו יהודים בחג הפסח בכל רחבי העולם לאורך ההיסטוריה.

פריטים נוספים ניתן לראות באוסף מוזאון בר-דוד

​​פמוט ונוצה​

בדיקת חמץ נועדה לחפש את החמץ בערב חג הפסח כדי לבערו מהבית, כפי שנאמר במשנה: "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר." (מסכת פסחים, פרק א', משנה א'). בלילה שלפני ערב פסח בודקים את החמץ וחייבים לבדוק מיד בתחילת הלילה. אסור להתחיל לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה.
הבדיקה צריכה להיעשות לאור הנר, משום שבאמצעותו ניתן לראות היטב 'בחורים ובסדקים'.‏ בנוסף דרשו חכמים מן הפסוקים שחיפוש טוב נעשה באמצעות נר, ככתוב: "אחפש את ירושלים בנרות." (ספר צפניה, פרק א', י"ב)
יש נוהגים שקודם הבדיקה מניחים פתיתי לחם במקומות שימצאם הבודק, כי חוששים שמא לא ימצא כלום ותהא ברכה לבטלה.

​​​
​​​​​​
נוצה לביעור חמץ
נוצה לביעור חמץ, גרמניה, המאה ה-20
Feather for finding hametz, Germany, 20th century
ريشة لتنقية الحميتس، ألمانيا، القرن العشرين
בדיקת חמץ
פמוט לבדיקת חמץ, פליז, ארץ ישראל, תחילת
המאה ה-20 Passover candlestick, Brass, Eretz Yisrael, early 20th century
شمعدان لاختار "الحميتس" ، نحاس أصفر ، أرض إسرائيل، بداية القرن العشرين

​​מים שלנו – אפיית מצות​

כלי להלנת מים ונטלה לנטילת ידיים בפסח.
מים שלנו, הם מים ש"לנו" (מלשון לינה) כל הלילה לאחר שאיבתם, ורק הם כשרים לאפיית המצות. הסיבה לכך היא שחום מכל סוג שהוא גורם לקמח שבא במגע עם מים להחמיץ מהר יותר, ולכן משתדלים שהמים יהיו צוננים ככל האפשר. 
אסרו חכמים ללוש את המצות של פסח במים פושרים, משום שהחמימות מזרזת את תהליך החימוץ, ואם לא יזדרזו מאוד בלישת המצות ואפייתן – יש חשש שיחמיצו. ואפילו במים צוננים רגילים המצויים בבורות ובמעיינות אסרו ללוש את הבצק, שמא התחממו מהקרקע שקלטה את חום השמש. ולכן הצריכו לשאוב את המים מבעוד יום ולהלינם במשך הלילה במקום קריר. מים אלו נקראים 'מים שלנו', ומהם מכינים מצות לפסח. 


פסח_מים שלנו
נטלה לבית כנסת, מיכל עם מכסה וספל. גליציה, פולין, 1900
Ritual hand-washing set for synagogue, Container with lid and cup, Galicia, Poland, 1900
إناء لغسل اليديين في الكنيس ، وعاء مع غطاء وفنجان ، غاليسيا بولندا، 1990​

​​ארבע כוסות וכוס לאליהו

בליל הסדר, אחרי ששותים את הכוס השלישית של ברכת המזון ולפני שאומרים "שפוך חמתך על הגויים...", נהוג למזוג "כוס של אליהו הנביא". מה המקור למנהג זה? ארבע הכוסות ששותים בליל הסדר הן כנגד ארבע פעולות הגאולה שנזכרו בדברי ה' למשה:
שמות ו6-8: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה'! וְהוֹצֵאֶתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאֶלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאֶתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאֶתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'!"
אולם בפסוק ישנן חמש פעולות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי; אם כך, למעשה היה ראוי לשתות חמש כוסות.
אך בזמן שנתקן הנוסח הנוכחי של ההגדה, בני ישראל היו בגלות; לפיכך לא ידעו אם ראוי לשתות כוס חמישית, כנגד הביאה לארץ בימי משה ויהושע, או שראוי לחכות ולשתות את הכוס החמישית רק לאחר הגאולה האחרונה והשלמה. לפיכך קראו לכוס הזאת "כוס של אליהו" = כוס שאליהו הנביא יחליט אם לשתות אותה או לא (כמו שנאמר "תשבי יתרץ קושיות ובעיות"), או כוס שנוכל לשתות רק לאחר שיבוא אליהו הנביא בגאולה העתידית. לפי ההלכה, מותר לשתות את הכוס החמישית (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ח י): "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, מ'הודו לה' כי טוב' עד 'על נהרות בבל'"; אך ברוב הקהילות נהגו שלא לשתות אותה. וייתכן  שבימינו, כשזכינו שוב לקיום ההבטחה "והבאתי אתכם אל הארץ", ייתכן שראוי דווקא כן לשתות את הכוס החמישית, כדי להודות ולהלל את ה' על נס קיבוץ הגלויות.

​​​
גביע לפסח
גביע לפסח. זכוכית אדומה. אנגליה, המאה ה-19
Passover Goblet. Red glass, England, 19th Century
كأس للفصح ، زجاج أحمر ، انكلترا، القرن التاسع عشر​
גביע לפסח
גביע קידוש עם תחריט בית כנסת. כסף, רוסיה, המאה ה-19
Kiddush goblet with synagogue engraving. Silver, Russia, 19th Century
كأس للتقديس مع نقش للكنيس ، فضة ، روسيا، القرن التاسع عشر
גביע לפסח
גביע לקידוש עם תחריט של בית כנסת. כסף, רוסיה, המאה ה-19
Kiddush goblet with synagogue engraving, Silver, Russia, 19th century
كأس للتقديس مع نقش للكنيس ، فضة ، روسيا، القرن التاسع عشر
גביע לפסח
גביע קידוש, כסף. גליציה, פולין, המאה ה-19
Kiddush goblet, Silver. Galicia, Poland 19th Century
كأس للتقديس, فضة،​ غاليسيا، بولندا، القرن التاسع عشر
גביע לפסח
גביע לקידוש מעוטר ברצועה היקפית המוטבעת בדגם צמחי משולב. גרמניה, סוף המאה ה-18
Kiddush cup decorated with stamped band of twined plants. Silver, Germany, late 18th century
كأس للتقديس مزخرفة بشريط مختوم بنماذج ، نباتية مدمجة ، فضة ، ألمانيا، نهاية القرن الثامن عشر
גביע לפסח
גביע לפסח. קריסטל אדום, בוהמיה, המאה ה-19
Passover Goblet. Red crystal, Bohemia, 19th Century
كأس للفصح ، كريستال أحمر ، بوهيميا، القرن التاسع عشر​

​​צלחת סדר

קערת ליל הסדר  היא צלחת מסורתית סמלית הנוהגים להניח על השולחן בליל הסדר. בצלחת מוצגים שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר הפסח וליציאת מצרים.
כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, על מנת לעזור להמחיש את סיפור ההגדה (יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר).
מרור וחזרת - מסמלים את המרירות והקושי שבעבדות. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים.
חרוסת - תערובת של פירות, יין ודבש המהווה סמל של הטיט ששימש להדבקת הלבנים או למלט בין הלבנים בעת בניית "ערי המסכנות" על ידי בני ישראל שהיו עבדים במצרים.
כרפס - לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל שסבלו במצרים בהיותם עבדים ואת האוכל, שאכלו העבדים.
זרוע - מדובר לרוב בצלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף המסמל את קורבן הפסח, שהוקרב בבית המקדש בירושלים.
ביצה - מסמלת את קורבן חגיגה, שהוקרב בבית המקדש וכן היותה סמל לאבלות, גם את חורבן בית המקדש. 


צלחת סדר
צלחת סדר. פורצלן מעוטר בזהב, קרלסבאד, צ'כוסלובקיה, תחילת המאה ה-20
Seder plate. Porcelain ornamented in gold, Karlsbad, Czechoslovakia, early 20th century
صحن لسيدر الفصح ، بورسلان، تشيكوسلوفاكيا، بداية القرن العشرين
צלחת סדר
צלחת פסח. מתכת, ישראל, 1950 בקירוב
Passover Plate Metal.Israel,1950's
صحن للسبت ، معدن ، إسرائيل، الخمسينيات
צלחת לפסח
קערה לפסח 3 מדפים ודלתיות. נחושת, פיוטר,
צרפת, 1925 Three-tiered Seder compendium with doors, Copper and pewter, France, 1925
وعاء للفصح 3 طبقات وفتحات ، نحاس ، بيوتر، فرنسا، 1925
קערה לפסח
קערה לפסח ארבעה מדפים. עץ, ארץ ישראל, 1930 בקירוב
Four-tiered Seder compendium. Wood, Eretz Yisrael, 1930's
وعاء للفصح أربع طبقات ،خشب ،أرض إسرائيل، نحو 1930
קערה לפסח
צלחת פסח. חרס, ישראל, המאה ה-20
Passover Plate. Clay, Israel, 20th Century
صحن للسبت ، فخّار ، إسرائيل، القرن العشرين​​

​​מצות​

מתחת לצלחת הסדר מניחים שלוש מצות, האמצעית היא האפיקומן, ומכסים אותן בכיסוי למצה.
מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. את המצות פוגשים בתורה ובמקורות היהדות בכמה מופעים, אך שני המקומות המרכזיים הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות") וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה. אחת ממצוות הפסח היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (שמות, י"ב, ל"ט).

צלחת מצות
כיסוי מעוטר רקמה למצה. שלושה תאים, חלק עליון ממשי, ארץ ישראל, 1920
Matzoth cover with embroidery. Three compartments, silk upper component, Eretz Yisrael, 1920
غطاء مزيّن بتطريز للمصة ، ثلاثة أقسام، الجزء العلوي من الحرير ، أرض إسرائيل، 1920​
כיסוי למצות
טס לפסח,
גרמניה, מאה ה-19 Passover tray. Germany, 19th century
صينية عيد الفصح ، ألمانيا ، القرن التاسع عشر​
>

הגדה​

המצווה "והגדת לבנך" התקיימה שנים רבות לפני יצירת ההגדה הכתובה הראשונה. בניגוד למגילת אסתר ומגילת רות שנקראות במרחב הציבורי, בבית הכנסת, הגדה היא חפץ יודאיקה שנשמר ונקרא בבית הפרטי ולשם הוא שייך. ההגדות הכתובות הקדומות ביותר שנשתמרו הן:
• הגדת ראשי הציפורים (1300 לס') 
• הגדת סרייבו (1350) . 
ידוע כי הנוסח המסורתי של ההגדה בימינו היה קיים עוד לפני כן. פרוש רש"י להגדה, למשל, נכתב הרבה לפני המצאת הדפוס, במאה ה-11, אך הגדות עם פרוש זה נשתמרו רק מתקופה מאוחרת יותר. קיימים פרושים אחרים מימי הביניים המעידים על קיום הגדות כתובות גם מתקופה זו למרות שלא נשתמרו העותקים המקוריים.
איור כחלק מההגדה הוא לא מובן מאליו ביהדות. האיסור על יצירת פסל ותמונה הקשה על הוספת דמויות. דווקא בעולם הנוצרי והמוסלמי השתמשו באיור כהסבר לטקסט לאנשים "לא קוראים" במטרה לחנך לאמונה. התייחסות להגדה כטקסט שאפשר לאייר אותו הייתה השאלה מאמונות אלו. העדות הראשונה לאיור בהגדה יהודית היא הגדת הציפורים (גרמניה, 1300, מוצגת במוזיאון ישראל) וגם שם הדמויות אינן אנושיות. 
עם התפתחות שיטות הדפוס המודרניות הלך והתפתח האיור שליווה את הטקסט המסורתי. מאיירים שונים ניצלו במה זו לביטוי. הרבה אמנים איירו הגדות לאורך התקופות והשתמשו בהם לחינוך, העברת מסרים סמויים וגלויים לדור ההמשך שמעיין בהגדה.
משה בר דוד אסף גם הגדות ​והן שמורות היום במוזיאון לפי סדר כרונולוגי. הוא התעניין בסיפור מאחורי ההגדה ולא רק בחשיבותה האומנותית או ההיסטורית. באוסף קיימות כ-500 הגדות מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. אנחנו נציין כאן רק כמה פריטים כדי לטעום מהאוסף.
​​​

​​הגדת ונציה​

הגדת ונציה הודפסה ועוצבה בשנת 1609 על ידי ישראל הצפרוני מגוואסטלה . תפיסת הקומפוזיציה של מהדורה שברשות המוזיאון שונה מקודמותיה במתווה המונומנטלי של הדף. המסגרת המעוטרת, מורכבת משני עמודים, המעוטרים בגמלון, ואיור המתאר את הטקסט בתחתית העמוד.
הקישוט כולל גם סדרת איורים קטנים על דף ההקדמה המתארים את השלבים השונים של הפולחן בליל הסדר וכן דף אחר עם איורים (מקבילים בצורתם) המתארים את עשר המכות. מאז ואילך הפכו שני מאפיינים אלה של הגדה זו להיות מוטיבים מקובלים בהגדות מאוירות.
החל מ1629 הוצאו הדפסות חוזרות של ההגדה עד סוף המאה ה-18. עד היום מועתקים הציורים מתוכה להגדות שונות.
הגדות רבות ניתנו לבר דוד על ידי אנשים פרטיים או קיבוצים. בהגדות אלו שובצו סיפורים אישיים או קיבוציים או לאומיים, בנוסף להגדה המסורתית או במקומה.
בתנועה הקיבוצית התקיים שיח מתמיד על התכנים וצורת ההגשה של ההגדה ושל ליל הסדר בכלל. האביב, החקלאות, לידות ואירועים משמעותיים . קיבוצים הרבו לתאר את נושא העלייה לקרקע. לצידם של תכנים אלו הופיעו גם תכנים לא פשוטים כמו אזכורים לשואה ולתוצאותיה בהקשר הלאומי, הקיבוצי או לציון אובדן אישי.

​​​​​​
הגדת ונציה​ ​ ​

​​הגדת​ יעקב שטיינהרדט

יעקב שטיינהרדט הוא אחד האמנים החשובים שהביאה ההגירה מגרמניה לארץ ישראל. יעקוב שטיינהרדט למד תחריט אך נמשך אל חיתוכי העץ, והתמקד בטכניקה שהתאימה להלך רוחו המתנזר. שטיינהרדט הרבה לצייר נושאים יהודיים ותנכיים, הושפע מיהודי ליטא. ההגדה צוירה ב1923. הרשע כאן הוא בן דמותו של החייל פרוסי שהאמן הכיר במלחמת העולם הראשונה.
​​​​​​
הגדה מעוטרת

​​הגדת עמנואל לוצאטי

הגדה באיורו של עמנואל לוצאטי (1921 -2007) אמן איטלקי רב-תחומי, אנימטור, מעצב תפאורה, צייר, בובנאי ומאייר ספרי ילדים. עבודותיו מצטיינות בצבעוניות רבה ונופך של אגדה.
​​​​​​
הגדת עמנואל לוצאטי

​​הגדת דוד מוס

האמן דוד מוס נולד וגדל בארה"ב והתחיל את דרכו המקצועית בכתיבה ואיור של כתובות. בשנת תש"מ 1980, פנה אליו יהודי אמריקאי אמיד וביקש שיצור עבורו הגדה ייחודית. כעבור ארבע שנים של מחקר ויצירה העניק לו דוד מוס הגדת פסח בעותק אחד ובלעדי, כתוב ומאוייר על קלף. מפאת יופיה של ההגדה והשילוב המתוחכם של הפרשנות והאומנות, הוחלט להוציא מהדורת פקסימיליה בת 550 עותקים ממוספרים לאספנים. הפקסימיליות הודפסו בבית דפוס מיוחד בוורונה, איטליה בשנת 1986 בדיוק 500 שנה לאחר שהודפסה שם הגדה מודפסת ומאוירת בפעם הראשונה. ארבעת הבנים אצל מוס קיבלו דמויות של קלפים, כי הוא רצה להשוות את גידול הילדים למשחק מזל. מוס מתגורר היום בירושלים עם משפחתו. את המבוא להגדה מסיים דוד מוס בפנייה לכל קוראיה: "אני מקווה שבני עמי היקרים ישלימו את עבודתי ויקשטוה בכתמי יין עליזים של הרבה 'סדרים' מאושרים וכשרים מתוך בריאות ושלום".
​​​​​​
הגדת דוד מוס
​​​​​​
הגדת דוד מוס  ​