MUS_027
כתובת המוזאון:
​​​​​​​​​רח' אחד העם 2 
ראשון-לציון
שעות פתיחה:
​א', ג'-ה'​09:00 - 14:00
​ב'​09:00 - 13:00
​16:00 - 19:00
​שבת ראשונה של חודש אזרחי:​ ​
​10:00 - 14:00
פרטי התקשרות:
​​טלפון:03-9598862
03-9598890
​פקס:03-9676934​

מוזאון ראשון-לציון

תערוכות

אודות

 
מוזאון ר​אשון-לציון מספר את סיפור המושבה ומציג את תרומתה של ראשון-לציון לעיצוב התרבות הישראלית. 
המוזאון שוכן במבנים מימי רא​שית המושבה וממוקם במתחם ההיסטורי של ראשון-לציון. במהלך הביקור במוזאון תוכלו להכיר את סיפורה ההיסטורי של המושבה, ואת הראשוניות שלה כיוצרת סמלי הלאום וכחלוצה בחידוש השפה העברית ובחינוך העברי וכן את החיים במושבה על גוניהם השונים בבית, במשק החקלאי, במלאכה, בחיי התרבות ועוד.

התקוה - ראשון-לציון ולידתו של ההמנון הלאומי

נפתלי הרץ אימבר (1856- 1909), יליד זלוטשוב שבפולין, נחשב לחלוץ משוררי העלייה הראשונה. הוא העיד כי כתב את הטיוטה הראשונה של השיר "תקוותנו" בשנת תרל"ח, 1878, בעת ששהה אצל הברון היהודי משה ואלדברג ביאסי שברומניה. בשנת 1882 הגיע לארץ כמזכירו של סר לורנס אוליפנט. במשך כחמש שנים שבהן היה בארץ, סבב במושבות, הקריא את השיר "תקותנו" ובנוח עליו הרוח כנראה שהוסיף לו בתים וערך בו שינויים. השיר קיבל את מתכונתו הסופית בת תשעת הבתים, לפני צאתה לאור של אסופת שיריו הראשונה, "ברקאי" (תרמ"ו, 1886).
השיר  הולחן לראשונה בראשון-לציון על ידי  ליאון איגלי, מנגינתו של איגלי הייתה מסובכת ונשכחה מלב.

ראשון-לציון – התאמת הלחן ושינויים בנוסח "התקוה"

בשנת תרמ"ז, 1887, התיישב בראשון לציון שמואל כהן (1870 -1940) שעלה ממולדביה. הוא התאים למילות "תקותנו" מנגינה  של ש יר עם רומני: Carul cu boi (העגלה והשוורים) ולימד אותו לבני המושבה ראשון לציון ששרו אותו כאן לראשונה בעולם. מראשון לציון השיר נפוץ במושבות ארץ ישראל. עד מהרה פרש השיר "תקותנו" מראשון לציון כנפיים ומצא את דרכו גם אל יהודי הגולה. תווי השיר הופיעו לראשונה בכתובים בשנת תרנ"ה, 1895, בחוברת "ארבע מנגינות סוריות" שהוציא החזן פרידלאנד בברסלאו שבגרמניה. 

בשנת תרנ"ו, 1896, הוציא לאור הביל"ויי, איש ראשון-לציון, מנשה מאירוביץ', את השירון העברי הראשון, "שירי עם ציון" שבו מופיע השיר לראשונה כשיר זמר בעל פזמון חוזר תחת השם "התקוה". "התקוה" ב"שירי עם ציון" כללה את השינויים שערכו בו מורי בית הספר של ראשון-לציון, מרדכי לוּבּמַן, דוד יוּדִילוֹבִיץ' וישראל בֶּלקינד בהסכמת אימבר. יהודה לייב מַטמן כהן, בעת היותו מנהל בית הספר בראשון-לציון בשנת תרס"ה, 1905, שינה את הבית השני לנוסח המוכר כיום שהפך להמנונה הלאומי של מדינת ישראל. ​

​​
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה​​
עוד אל אבדה תקותינו
התקוה שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים

"אני דיברתי את המלים והעם השיב לי בשיר​"

מילותיו אלה של אימבר מבטאות את התהליך שבו בחר העם עצמו בשיר זה אשר שיקף את כמיהת הלב של כל יהודי באשר הוא. "התקוה" פילס את דרכו אל מעמדו כהמנון הלאומי של מדינת ישראל באופן טבעי וללא כל גושפנקא רשמית. ראשית התבססות השיר כהמנון התנועה הציונית הייתה באסיפה שנערכה בלונדון לקראת הקונגרס הציוני הרביעי בשנת 1900.  בתום האסיפה פרץ הקהל באופן ספונטני בשירת "התקוה" ומאז "קונגרס אוגנדה" בשנת 1903, הושרה "התקוה" בסיום כל קונגרס ציוני. רק בקונגרס הציוני ה-18, שנערך בפראג בשנת 1933, הוכרז כי שיר "התקוה"  הוא הוא ההמנון של העם היהודי. בשנת 2004, חמישים ושש שנים לאחר קום מדינת ישראל ו-117 שנים מאז ששרו אותו לראשונה בראשון-לציון, קבעה הכנסת בחוק את "התקוה" כהמנון הלאומי. ​

נפתלי הרץ אימבר, משורר "התקוה", התגורר בבית היסמן שבראשון-לציון במהלך שנת 1884, ובמהלך השנתיים הבאות, המשיך וביקר בראשון-לציון מספר פעמים, כתב אודותיה שלושה שירים ותיאר אותה בהתרגשות מעל דפי העיתונות העברית.


המרתף שבו התגורר נפתלי הרץ אימבר, מוזאון ראשון-לציון

מפה